הסחרחורת של זבאלד

בספר הפרוזה הראשון שלו מ-1990, שתורגם עתה לעברית, משלב זבאלד בין צייד בעיירה נידחת, קבוצת כוכבים וסיפור של קפקא, ורוקם אותם למכלול אחד

דרור בורשטיין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
דרור בורשטיין

סחרחורת, מאת וו. ג. זבאלד, תירגמה מגרמנית 
טלי קונס, הוצאת כתר, 2013

מי שיביט בחודשים האחרונים בלילה לכיוון דרום־מערב יוכל לראות מה שראה זבאלד לקראת סוף הפרק האחרון של ספר הפרוזה הראשון שלו, שפורסם ב-1990. בשמים תראו שלושה כוכבים בהירים בעלי גוון כתום במקצת. אלו בתלג'וז ("בית השחי"), אלדברן (עין השור). גם הפלנטה יופיטר (צדק) שוהה שם בעת כתיבת הרשימה הזאת, אבל אין לדעת אם אותה ראה זבאלד. זבאלד ראה את בית השחי. זהו בית השחי של "הענק חסר הראש אוריון שבחגורת חרבו הקצרה הזוהרת עלה זה עתה מאחורי צל ההרים הכחול־שחור". וממשיך זבאלד: "שעה ארוכה עמדתי בלב הדרו של החורף הזה והאזנתי להצטלצלותו של הקור לדנדונם של אורות השמים במסלולם האיטי. אז נדמה היה לי פתאום שדמות כלשהי נעה בדלת הפתוחה של מחסן העצים. זה היה הצייד שלאג, שעמד שם בחשכה (...) וכל גופו מתעוות בתנועה גלית מוזרה החוזרת ונשנית בלי הרף".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ