הפמיניסטיות המקראיות

על הנשים התנ”כיות בספריה של חוה עציוני־הלוי אי אפשר לומר רק “ותהר ותלד, ותהר ותלד”. הנשים שלה הן חזקות, אמיצות ועצמאיות

יהודית רותם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יהודית רותם

אל אשר תלכי
חוה עציוני־הלוי. הוצאת אריה ניר, 284 עמ’, 98 שקלים

רוחה של המורה גיטה קצרה לסיים את פרק י"א בשמואל ב'. היא לא התעכבה על הפירושים, כדרכה תמיד, ולא נתנה שיעורי בית. זה היה פרק מביך ובעייתי, רחוק מכל מה שמחנכת בבית הספר החרדי לבנות “בית יעקב” אמורה ללמד: האשה הרוחצת על גג ביתה לעת ערב והיא טובת מראה עד מאוד, המלך הצופה בה מתחקה אחריה ולוקח אותה לביתו, האשה המודיעה למלך על הריונה והבעל המרומה, הנשלח אל המלחמה ולא שב ממנה. תלמידות כיתה ו' הגניבו מבטים סמוקים זו בזו וציחקקו. הפועל "שכב עם" בהטיותיו השונות הפחיד אותן וגם הסעיר. המורה המשיכה לפרק הבא והסבירה במהירות את משל כבשת הרש. למשמע הצלצול הכריזה: "בנות זכורנה! חז"ל אומרים, כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה". התלמידות התפזרו בחצר כלהקת ציפורים, ורק ילדה אחת ניגשה למורה ושאלה: "איך חז"ל יכולים לומר כך, הרי דוד אמר בעצמו, ‘חטאתי לה'’?”

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ