מי זוכר את הגננת?

בספרו החדש נותן ישי שריד לגננת אחת פשוטה ליפול קורבן לכריש נדל"ן ומראה עד כמה במקצוע הזה גלומה בדידות, ארעיות ותלישות

עמרי הרצוג
עמרי הרצוג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עמרי הרצוג
עמרי הרצוג

גן נעמי
ישי שריד. הוצאת עם עובד, 260 עמ', 88 שקלים

“גן נעמי” הוא הרומן השלישי של ישי שריד, שספרו הקודם – רומן המתח “לימסול” – זכה להצלחה גדולה בארץ ובעולם. הספר החדש אינו רומן מתח, גם אם הוא מותח קצת, בעיקר לקראת סופו. הוא רומן חברתי, או מה שמקובל לחשוב כ”חברתי” כיום, כלומר מעמיד מערך יחסים א־סימטרי, של “לא־כוחות”, בין נעמי, גננת בודדה וענייה, בעלת גן קטן בתל אביב ליד הים, לבין אדריכל מתוחכם ועשיר (כלומר קר ונטול רגש), שהוא גבר יפה ובהיר (כלומר אכזר ותאב בצע). הוא רוצה להרוס לה את הגן ולבנות במקומו דירות פנטהאוז עם נוף קסום לים. הוא קנה את המגרש, וזכותו לעשות בו מה שירצה. אבל לנעמי הגננת אין ברירות אחרות בחיים, כי היא רק גננת – בלי כסף או קשרים, כבר לא צעירה, לא יודעת לעשות שום דבר אחר. בעל המגרש, יהודי אמריקאי, הבטיח לה שתוכל להישאר בגן עד מותה, אבל הצוואה שלו נעלמה, וכל שנותר הוא מלותיו באוזניה.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ