בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפור

קול החצוצרות נשמע

סיפור חדש מאת עוזי צור, שהיה הזוכה בתחרות הסיפור הקצר לשנת 1995 על סיפורו "קברי הגלטים", ומאז היה למבקר האמנות של מוסף "תרבות וספרות"

תגובות

"בטי, את מוכרחה להאמין", שידלה האשה את חברתה בתקיפות, במבטא צפוני כבד, כשהשתיים הסבו לשולחן ארוחת הבוקר. ממרומי הבניין, שמראהו ימי־ביניימי חמור, התנופף דגלו של אנדרוס הקדוש והשקיף אל גיא בן הנום והעיר העתיקה. האם בטי חדלה להאמין? ואם לא – מדוע נזקקה פתאום לכל אמונתה? האם נפגעה ראייתה והיא כורעת עתה בעומס הזיכרון הספון בבניין פנימה ומחוצה לו? אותו זיכרון המעיק על נשמתה? האם זה אותו אלנבי, הגנרל המשחרר שנעץ בה את מבטו באולם האורחים המקורה בעיני המת־החי שלו? או היו אלה לוחות הזיכרון...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו