התור כמשל לסולידריות ותקווה

האם הייתם מוכנים לחכות בתור שנה שלמה בשביל חוויה מוסיקלית? אולי, אם התור הזה היה מביא אתכם לסיפור מעניין, שהוא גם משל פוליטי וקיומי

ורד לי - צרובה
ורד לי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
ורד לי - צרובה
ורד לי

התור
אולגה גרושין. תירגמה מאנגלית: מרב זקס־פורטל, הוצאת מטר, 333 עמ’, 96 שקלים

"מי האחרון בתור? אתה האחרון בתור? מה מוכרים כאן?"

"אין לי מושג, אבל אני מקווה שזה יהיה משהו טוב. אולי כפפות. הידיים שלי קפואות".

"צעיפים מיובאים, ככה שמעתי".

"באמת? ממשי? ובאיזה צבע? אולי כחול. או ירוק".

"אין לך ציפיות גבוהות, אה, אשה? צעיפי משי, בטח! משחת שיניים, ככה מישהו אמר לי".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ