בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התור כמשל לסולידריות ותקווה

האם הייתם מוכנים לחכות בתור שנה שלמה בשביל חוויה מוסיקלית? אולי, אם התור הזה היה מביא אתכם לסיפור מעניין, שהוא גם משל פוליטי וקיומי

תגובות

התור אולגה גרושין. תירגמה מאנגלית: מרב זקס־פורטל, הוצאת מטר, 333 עמ’, 96 שקלים "מי האחרון בתור? אתה האחרון בתור? מה מוכרים כאן?" "אין לי מושג, אבל אני מקווה שזה יהיה משהו טוב. אולי כפפות. הידיים שלי קפואות". "צעיפים מיובאים, ככה שמעתי". "באמת? ממשי? ובאיזה צבע? אולי כחול. או ירוק". "אין לך ציפיות גבוהות, אה, אשה? צעיפי משי, בטח! משחת שיניים, ככה מישהו אמר לי". "משחת שיניים? משחת שיניים?! חתיכת אידיוט, נראה לך שכל האנשים האלו מחכים כאן למשחת שיניים?" תור מסתורי...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו