וירטואוזיות החידלון של הגיבור

גיבור הספר "כפר הטווסים", שכתב שלמה לאופר, אינו יכול אלא לעשות שני דברים: להיות חולה - ולארוג את הטקסט שלו, שהוא הטקסט של חייו

דרור בורשטיין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
דרור בורשטיין

כפר הטווסים, מאת שלמה לאופר, סדרת הכבשה השחורה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013, 200 עמודים

המלה "גיבור", המשמשת לתיאור דמות ראשית ברומאן, כבר איבדה כידוע מזמן את עוצמתה. היא הולכת ומתמעטת, ובמקומם מעשי גבורה בנוסח הישן מפתחים גיבורינו וירטואוזיות של חידלון. זו אינה קביעה שיפוטית. בנובלה "גוויעה" הפותחת את ספרו של שלמה לאופר, כופה אשתו של הגיבור החולה, השוקע, לחתום על כתב־ויתור על מפעל טקסטיל שבבעלותו. המלה "טקסטיל" והמלה "טקסט" שורשן אחד, שפירושו אריגה. לכתוב פרוזה הרי זה לנהל, מטאפורית, מפעל טקסטיל. ואכן, "עסקי הטקסטיל היו תמיד תירוץ נוח עבורי לברוח". עתה, הגיבור בן ה–67 (הוא, כמו שאומרים, "מבוגר לגילו") מתבקש לוותר על הטקסטיל, "השווה מיליונים", כדברי הרעייה החומדת. תחת זאת הוא פונה אל מפעל הטקסטיל־טקסט הפרטי שלו, מפעל הכתיבה. הספר הוא התוצר של המפעל הזה, התוצר היחיד. בעל מפעל הכתיבה אינו יכול אלא לעשות שני דברים: להיות חולה - ולארוג את הטקסט שלו, שהוא הטקסט של חייו, שהוא "תעשייה שלמה של כזבים". שהרי "חייו של אדם נטווים... לעתים בחוטי גורל כאלה, פיסות בד מהבשר החי".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ