האסונות היומיומיים של אליס מונרו

הקריאה בספרה האחרון של מונרו היא כמו שיבה הביתה, אל המוכר והאהוב והטוב, אל המקום שבו עומדים בבטחה על קרקע יציבה. עד שהיא נשמטת

עמרי הרצוג
עמרי הרצוג
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמרי הרצוג
עמרי הרצוג

חיים יקרים
אליס מונרו. תירגמה מאנגלית: אורטל אריכה. הוצאת כנרת, זמורה־ביתן/ מחברות לספרות, 268 עמ', 96 שקלים

יש ממד צפוי מראש בקריאת ספרה האחרון של אליס מונרו, "חיים יקרים", וגם בכתיבת ביקורת עליה: קובצי הסיפורים שלה דומים זה לזה, מתנהלים באותו מרחב כפרי של עיירות מושלגות באונטריו שבקנדה, בזמנים שחלפו כבר, משנות ה-40 עד ה-70 של המאה שעברה, מציגים פיסה של חיים שנקרעו ממסלולם. וגם השבחים צפויים מראש, מוצדקים, נתונים בקונצנזוס בלתי מעורער; הם נרגשים, יוצאים מגדרם, נכתבים על מונרו ועל כתיבתה כבר ארבעה עשורים על ידי מבקרים וסופרים חשובים. הם מציינים את מורכבותה של הפשטות, מביעים געגוע ספרותי נטול תקווה לכתיבה של "אסכולה ישנה", שבה הריאליזם הענייני רושם דמויות לפרטיהן, ונע בנחישות כלפי שיא שמותיר אותן אבודות וחסרות, גם מוכרות עד להכאיב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ