האם אפשר לחוש את הטעם של המלים

ללינדה, גיבורת ספרה של מוניק טרואונג, יש יכולת נדירה - לטעום מלים - וכך למשל המלה "אכזבה" תורגמה בלשונה ל"טעם של לחם קלוי שרוף מעט"

שלומית כהן-אסיף
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
שלומית כהן-אסיף

מריר בפה
מוניק טרואונג. תירגמה מאנגלית: איריס ברעם. הוצאת כתר, 298 עמ', 98 שקלים

סיפורה של לינדה, הדמות המרכזית בספר "מריר בפה" מאת מוניק טרואונג, הוא הוכחה לכך שהחיים שלנו לא מתחילים כשאנחנו מגיחים לאוויר העולם, אלא שנים - מעטות או רבות - לפני כן. לינדה משחזרת את הביוגרפיה המורכבת שלה בגוף ראשון, פיסה אחר פיסה. בתצרף הזה חלקים חסרים. ואף על פי שהוא משאיר לה טעם מריר בפה, זה עדיין הסיפור שלה והיא תישא אותו על כתפיה כל חייה. "כולנו זקוקים לסיפור המספר מנין באנו ואיך הגענו לכאן, אחרת איך נוכל להכות שורש ולהישאר?" כותבת הסופרת במשפט החותם את הספר. ועד שהקורא מגיע למשפט זה הוא עובר בשקיקה את השחזור המשפחתי: "כל המשפחות הן המצאה. חלק מהמשפחות הן מכונות. אחרות הן גנים, גנים מעוצבים או מלאי עשבים שוטים. יש משפחות שהן סוסים טרויאניים או יצירות אמנות מפוארות... איננו יכולים להבחין בהבדל, כי אנו קרובים מדי".

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ