השמרנות של ניר ברעם

ב"צל עולם" ברעם הוא "אחד שיודע". הקורא שהוא מדמיין לעצמו, לעומתו, הוא "אחד שלא יודע". אך בעולם הפוסט־מודרני שהוא מתאר, העמדה הזו מיושנת

שירה סתיו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
שירה סתיו

צל עולם
ניר ברעם. הוצאת עם עובד, 484 עמ’,
98 שקלים

מסתמן: מודעות חברתית־כלכלית היא טרנד לוהט בספרות העברית העכשווית. יותר ויותר ספרים שראו אור בזמן האחרון מוקדשים לשאלות של מרחבי מחיה, התפתחויות מקצועיות, פערים כלכליים. את זוהרן של הדרמות הלאומיות או המשפחתיות הולך וכובש זוהרן של דרמות – ובעיקר טרגדיות – מעולם העסקים, הקרייריזם והנדל"ן. “מתקנים ואטרקציות” של מיכל זמיר, “בעלת הבית” של נעה ידלין, “גן נעמי” של ישי שריד ו”חובות אבודים” של איריס לעאל הם כמה דוגמאות מן הזמן האחרון, ויש עוד רבות. ניר ברעם, שספרו הקודם “אנשים טובים” תורגם לשפות רבות והופץ ברחבי העולם, משאיר את כולם הרחק מאחור, עם רומן שדומה כי נכתב כמעט כולו עם הפנים החוצה, אל יעדים ומדינות שבהם הוא עתיד להימכר. הכלכלה הישראלית היא לא יותר מתחנה בדרך, שחקן משנה קרתני ברומן הזה, שמכוון גבוה ורחוק.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ