סיפור

מעגל קסמים

"התבוננתי בפניה הקורנות של זוהר, וחשבתי: למה אנחנו, היהודים מרוסיה, כל כך מתנשאים?" סיפור על ניסיונותי להתמצא בספרות הישראלית

ליאוניד פקרובסקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
ליאוניד פקרובסקי

לזוהר

1. כבר שנים רבות אני לא יודע מה לעשות עם הדמיון שלי. הוא עוזר לי ליצור אבל מפריע לחיות. לעתים קרובות אני חולם בהקיץ. החלומות מעיפים אותי, מנתקים אותי מהאדמה ופוגעים בקשר עם המציאות. ושם, בעולם הטהור והמתנגן, הדמיון מסדר לי מפגש כאילו מקרי עם פורטונה שלי. זה קורה בלילות האפלים - ולאו דווקא בעיצומה של שינה עמוקה אלא תוך כדי נמנום שברירי, קריסטלי - או בבודקה השמירה, תחת הלבה הנמסה של השמש הקיצית, כשהמוח משתוקק לנטוש את התודעה המעונה. למדתי היטב את תווי פניה. היא מזכירה לי את האשה בכחול של גיינסבורו. הפנים מאורכות מעט. העיניים – בצבע כחול מלכותי. האף – ישר להפליא, שאינני מסוגל למצוא לו אנלוגיות, לא בפיסול היווני העתיק ולא בזה הרומאי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ