הרדיקליות של חנוך ברטוב

הסיפורים של ברטוב משרטטים ביוגרפיה של סופר וביוגרפיה של מקום, אך הם מתרחקים מהאתוס הקולקטיבי אל הפרטי, אל האינטימי, אל הזר

עמרי הרצוג
עמרי הרצוג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עמרי הרצוג
עמרי הרצוג

קריאה עיוורת
חנוך ברטוב. ערך והוסיף אחרית דבר: אבנר הולצמן. הוצאת הספריה החדשה/ הקיבוץ המאוחד, 368 עמ', 92 שקלים

הסיפור הפותח את הקובץ "קריאה עיוורת" נכתב שכחנוך ברטוב היה בן 24; הסיפור שמסיים את הקובץ ונתן לו את שמו, נכתב כשהיה בן 72. בין שניהם מתוח מהלך חיים: בחור צעיר, לוחם, איש משפחה, גבר בוגר שמתייתם מאב ומאם. בהצטברותם, 13 הסיפורים משרטטים ביוגרפיה ספרותית של סופר, וגם של המקום והזמן שבהם מעוגנת כתיבתו. לפיכך הקריאה בקובץ מצוידת מראשיתה, כמעט בעל כורחה, במערך של הנחות מוקדמות: הנחות בדבר התפתחות, פיכחון והבשלה; הנחות שמבקשות לזהות קו ליניארי, שלאורכו נארגת ונצרפת ומשתכללת הכתיבה. וגם הנחות שנוגעות למעמדו של ברטוב, חתן פרס ישראל לספרות, כאדם שמהלכי חייו מלווים את ההיסטוריה הציונית, נוטלים בה חלק ומזוהים עמה.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ