קטע מרומאן אהבה של ישראלי וטורקייה מוסלמית בברלין

"עד שהכרתי אותך, יקירתי, לא שוחחתי ולו עם בחורה גרמנייה-טורקייה אחת" - קטע מ"טפט", רומאן הביכורים של אבי פלדמן

אבי פלדמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אבי פלדמן

הנה עוד רגע קט אגולל את האבן, אחטט בקרבי, ואתחקה אחר כל מה שאמרת על הסבא שלך ובני לווייתו. אך בטרם אפנה מבטי לשם, שוב אני מבקש ממך לחמוק יחד אתי ולפנות אל גברת זקנה ושונה, ענייה ואחרת, ששמה אינו ידוע. מקווה אני שבקשתי מתכרבלת לצדך, מתחממת מחום גופך, וגלויה היא לפנייך ומביאה אותך לידי הסכמה שאספר מעט על הזקנה המסייעת לאדון הרבסט למצוא את תחנת האוטובוס בירושלים בשנות השלושים של המאה הקודמת. התחמקות אחרונה מהכפר שלך והרי אנו מוקפים בהרי ירושלים. דבר הופעתה של אותה אשה קצר וחפוז בספרו של הסופר הנודע עגנון, ויחד עם זאת השאירה היא עלי את חותמה, ואולי אף את ריחה הדחוס והנרגן המלווה אותה כדרך שריחות מלווים את האנשים עם חלוף השעות. גם ריחן של הסיגריות שאני מעשן באדיקות, שאינן דומות עוד לאותן הציגרטות של האשה הרוכלת, גודש את אפי ולובש לו מקום של קבע בנחירי (...) אני רואה אותן יושבות במחיצת חברות בכיכרות קטנות ומוזנחות בצד כבישים סואנים וצפופים. ספסלי עץ ומתכת מודרניים מאכלסים את פינות הרחובות האלה ועליהם יושבות בכבדות ומשוחחות נשים טורקיות. צועד אני לעתים קרובות באותן פינות, באותם אזורים צפופים וגדושים באנשים, ואני מטה את אוזני להאזין לצלילי שפה שאינני מכיר. השפה המדוברת על ידיהן נושבת לעברי ישנה ותלושה, מתוך עולם אחר, כמו דיבורה של הרוכלת המתקיים בדלות קצובת זמן בחבלי ארץ זרים. גורל שפתה היידישאית נחתם עם נדודיה לארץ חדשה. נגזר עליה מיד עם ניתוקה ממקום לידתה להתיישן כבפקודה, להשמיע פרפור גסיסה, ובמהרה להיעלם ולחדול מלהתקיים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ