הפואטיקה האישית מאוד של נורית זרחי

הסיפורים בקובץ "בצל גבירתנו" פולשים זה לזה ויוצרים רומאן אוטוביוגרפי מקוטע של סופרת החוזרת 
לתאר את ילדותה בצלה של אם נוקשה ועיקשת

אסתי אדיבי שושן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אסתי אדיבי שושן

כדי לקרוא את ספרה החדש של נורית זרחי, "בצל גבירתנו", יש להתנתק מדרכי קריאה מקובלות ולהתמסר לפואטיקה אישית מאוד, החותרת תחת כל מוסכמה וארגון מקובלים. במקום עלילה והתרחשויות לכידות, מעמידה זרחי דמות של בת־מספרת המתבוננת בעברה כעיקרון המארגן של הספר. ההתבוננות בחיים שחלפו בצלה של האם הגדולה, "גבירתנו", נעשית על פי מנגנון נפשי מבוהל המנסה להכניס סדר ומשמעות בעולם כאוטי שאמיתותיו התגלו ככוזבות בתהליך ההתבגרות. בסיפורים השונים שבספר מתארת הבת־המספרת תמונות מעולם הילדות והנשיות המוקדמת, תוך כדי תיאור ההרס וההתפרקות של כל תבנית מארגנת ומשליטת סדר. פואטיקת הפירוק אנלוגית לתחושת הפירוק והעדר כל עיקרון מלכד שאליה מתוודעת המספרת עם התבגרותה.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ