ומחר נמות

"ימים רבים ציפיתי שעמרי יבוא לפגוש אותי כפי שאמר לא פעם וכשבא אלי היה יום שישי לקראת צהריים והאור היה לָבָן", שני קצרצרים מאת שי מנדלוביץ

שי מנדלוביץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
שי מנדלוביץ

אותה שעה יום שישי לקראת צהריים שכבתי עירום במיטה והחלון האיר לָבָן והתענגתי על כובד השמיכה ועל אֲפֵלָתָהּ ובחוץ היה סתיו כשמדי שש דקות התנגן האדאג'ו של אלבינוני להעירני מתוך הַנַּיָּד ואני כְּבַד גפיים כְּבַד ראש נִיטָח על הכרית וחוזר ונִיטָח בה בְּגִמְגּוּמֵי יקיצה ובין גמגום לגמגום הוֹזֶה חזיונות זעירים עדינים ויפים. וכיוון שדלת הכניסה אצלי דלת כבדה עשויה ברזל עם חלון קטן עשוי זכוכית (פעם נסדק כשנהדפתי לעומתו בידי אדם אחר), הדפיקה מהדהדת בה בקול עמוק וחלול ואין הזיה שיכולה לו.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ