הפער בין הבלש הספרותי לשוטר עם הטייזר ברחוב

מותחנים כמו "מתנת האפילה" הם שיר הלל לאנשי אכיפת החוק. אבל פה ליד הבית, ספריי פלפל בעיניים לבחור שצילם שוטר. ואזיקים ואלימות ומבוכה גדולה

תרצה פלור
תרצה פלור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
תרצה פלור
תרצה פלור

מתנת האפילה
ו"מ ג'מבנקו. תירגם מאנגלית: אהרון לפידות. 
הוצאת כתר, 498 עמ', 108 שקלים

כשלגיבורה של רומן קוראים אליס, רשאי הקורא בעולם האלוזיות הגולמי שלו לצפות שתיכף תתגלה גם ארץ הפלאות. על אחת כמה וכמה כשמדובר במותחן. תיכף ירוץ פה ארנב והיא אחריו וטראח לבור. ואז, הו, מה יתגלה לנו שם. ואכן, ספר המתח "מתנת האפילה", הראשון בסדרה בכיכובה של חוקרת המשטרה אליס מדיסון, מבטיח ומקיים. כיאה לספרים שבבסיסם עלילה מתפתלת וחידה קטלנית, יש לו קרסים חדים. נכנסת? נתפסת. ולא תוכל לצאת מהמחילה הזאת עד הדף האחרון. פה אין הרהורים או זרמי תודעה משתברים. אם מבליחים רגעים של התבוננות בטבע, אזי הם רק בדרך מכאן לשם, או לטובת רענון ומחשבה מחודשת על אותו עניין בדיוק. יש פה מרדף משופע הפתעות לא נעימות, חתול שמופיע ונעלם, יש פה מסיבת תה משונה שמגישים בה דווקא קפה, ויש גם מי שצועק שוב ושוב "עִרפו את ראשו!". כל הדמויות פה בפעולה, כל הזמן. ומי שיצא מפעולה - אללה ירחמו. הדמויות הראשיות לא ינוחו עד שהפשע יתפענח.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ