"זמן חיות"

וודי-אלן-סטייל מינוס החן הכובש

הסופר היהודי בריטי הווארד ג'ייקובסון כותב על סופר יהודי בריטי שנמשך לאשתו ולאמה וחרד לעתיד הספרות. התוצאה לעתים מצחיקה, אך בעיקר מייגעת

שירה סתיו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
שירה סתיו

זמן חיות
הווארד ג'ייקובסון. תירגם מאנגלית: יותם בנשלום. הוצאת כתר, 382 עמ', 98 שקלים

הווארד ג'ייקובסון הוא סופר בריטי יהודי ותיק, שקרנו עלתה לאחרונה עם זכייתו בפרס מאן־בוקר 2010 על ספרו הקודם, "מה זה פינקלר" (שראה אור בהוצאת כתר בשנה שעברה); הזכייה הפכה אותו באחת מאנדרדוג ספרותי לקול מרכזי, מצליח ומוערך. יש סופרים שמקפצה כזאת מוסיפה לכתיבתם תוקף, ביטחון ושמחת עשייה. ויש סופרים שההצלחה היא הדבר הגרוע ביותר שקורה לכתיבה שלהם. לא הכרתי את ספריו הקודמים של ג'ייקובסון, אך ספרו החדש, "זמן חיות", מעורר את התחושה שקשה לו להסכין עם מעמדו החדש, ושהוא עורג אל הימים היפים שבהם היה יכול לרטון ללא כל הפרעה, ולקבול שאין מכירים בערכו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ