בעקבות היהודי האבוד

יחסו הנפתל של פרוסט למוצאו מתגלם בדמותו של גיבור "בעקבות הזמן האבוד", שלפני מותו מקבל אפו ממדים מפלצתיים כבקריקטורה אנטישמית

לנה שילוני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
לנה שילוני

2013 היתה ברחבי העולם הספרותי שנתו של מרסל פרוסט. במלאות מאה שנה לפרסום החלק הראשון של "בעקבות הזמן האבוד" התרבו המאמרים, הכינוסים, התערוכות והקריאות הפומביות של היצירה, שהטביעה את חותמה על הספרות המודרנית. אין לערער כיום על מעמדו של פרוסט, וקשה להאמין שתהליך התקבלותו לא היה פשוט. את הכרך הראשון שיצא לאור ב–1913 הוא נאלץ לפרסם על חשבונו. האגדה אומרת שהקורא מטעם ההוצאה המכובדת גאלימאר, הסופר אנדרה ז'יד, לא טרח לפתוח את כתב היד של מי שנודע עד אז כדילטנט, סנוב ולא רציני. גם אחרי פרסום הכרכים הראשונים עלתה ההתלהבות מחוץ לצרפת (וירג'יניה וולף וולטר בנימין היו קוראים נלהבים) על התגובה מבית. דניאל מורנה, פרופסור לספרות בסורבון, שכתב בראשית שנות העשרים סקירה על הסופרים בני דורו, מנה את פרוסט בין מחברי הרומאנים של תקופתו. מלבד פרוסט, שמורנה הקדיש לו חצי עמוד, כל אלה שהזכיר עתידים היו להישכח. הוא ציין שמדובר בסופר מקורי ומוזר, בעל "השראה אוריינטלית". האוריינטליות רומזת כמובן למוצאו היהודי של פרוסט.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ