זיכרונותי מפנחס שדה

פעם יצאתי מגדרי ואמרתי לו משהו מעין: "אתה אדם בלתי נסבל". למרבה ההפתעה ניגש אלי, התכופף ונשק לי על ראשי. כל כך היה מרוצה מתגובתי

רות אלמוג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
רות אלמוג

שמעתי לראשונה על פנחס שדה ב-1958, כשאחת מתלמידות החוג לתיאטרון שבו למדתי בשנה הראשונה להיווסדו באוניברסיטת תל אביב באבו כביר (היינו כעשרה תלמידים בסך הכל), הכריזה שהספר הטוב ביותר שיצא לאור בספרות העברית הוא "החיים כמשל" של סופר בשם פנחס שדה, ספר שקראה פעם ועוד פעם. היא היתה מבוגרת מאתנו וכבר שחקנית תיאטרון ידועה, לפיכך היה משקל להכרזה זו. בעקבותיה קראתי כמובן את הספר. אולי גם חברַי עשו כן. הספר עשה עלי רושם עז, אבל גם עורר בי ספקות מסוימים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ