אלכס אפשטיין
אלכס אפשטיין

האשה ששיקרה לעצמה שקרים שמתקבלים על הדעת. מכיוון שידעה שאהבה היא רק תופעת לוואי של התאהבות, בכל פעם שפגשה גבר שמצא חן בעיניה (או רק פתחה ספר חדש), שיכנעה את עצמה שזה סיפור אמיתי.

סיפור על דולציניאה (כפי שסיפרה לי פעם סבתא רבתא שלי). בכיס פנימי במעילו המרופט של האיש הקפוא והמזוקן שמצאנו קבור בשלג, לצד פגר של סוס מורעב, מצאנו פתק עם שמה. אבל פתאום האיש התעורר לחיים וקילל את כולנו ואת האמא שלנו וזינק על רגליו. ולפתע גם הסוס שלו חזר לחיים וניסה לעמוד על רגליו הדקיקות ומיד קרס והאיש ניסה לעזור לו ונפל בעצמו וקילל אותנו שוב, כמו מָלַח שהספינה שלו עלתה על שרטון רק כי הוא היה שם, אבל איפה הוא בדיוק יהיה, השרטון, בקוּס של האמא שלך? אבל פתאום האיש בכל זאת טיפס על הסוס שהזדקף, כי לפעמים זה כל מה שנשאר בחיים האלה, להזדקף. והם אפילו ניסו לדהור משם בראוותנות ומיד שבו ושקעו בשלג. חכו לי, צעק פתאום טיפוס שמנמן שהגיע לשם באיחור (אבל הגיע) והתנשף ודחף באחורי הסוס והצליח איכשהו להוציאם מכל המצב הביש הזה. בקיצור, הסבירה לי סבתא רבתא שלי, שום דבר לא אבוד, אף פעם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ