האם בכלל קיימת "רוח נעורים" בתרבות הישראלית

ספר הביכורים של יונתן פיין מתאר את הקשיים של גברים ישראלים צעירים להשתחרר מצה”ל. בלי קישוטים ויוהרה הוא מפתיע בצלילות מאופקת

עמרי הרצוג
עמרי הרצוג
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמרי הרצוג
עמרי הרצוג

משוחרר

יונתן פיין. הוצאת כתר, 203 עמ',
 92 שקלים

תחושה של סיפוק ואפילו של התרגשות מלווה את הקריאה בקובץ הסיפורים הראשון של יונתן פיין. היא נובעת בראש וראשונה ממפגש ראשון עם סופר, ששולט לחלוטין בכלי הסיפור שעומדים לרשותו – במשלבים לשוניים, בעיצוב הדמויות, בארכיטקטורה של הסיפורים ושל הצטברותם. השליטה הזאת, שנעשית בסמכותיות שנעים להיעתר לה, אינה מוחצנת או ראוותנית, וישנה מידה של איפוק ואפילו של הצטנעות באופן שבו היא מגולמת. קשה לזהות עקבות בוסר בכתיבתו של פיין, משום שהסיפורים עובדים כמכונה משומנת, חפים מקישוטים מיותרים ונטולים התפרצויות מנייריסטיות של יוהרה, הצפה רגשית או בלבול. ספרי ביכורים עבריים אינם מתאפיינים בדרך כלל בריסון עצמי או בהקפדה שקולה, והעובדה שאלו מפעילים את הקובץ מבלי לסגל לו אופי מכני מעידה על בשלות יוצאת דופן.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ