איש על ספסל

"התיישבתי לידו והוא אמר: חלמתי שאני על השמש. בניגוד למה שאפשר היה לצפות, היא לא היתה כדור ענק של אש" - קצרצר מאת יורם נסלבסקי

יורם נסלבסקי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יורם נסלבסקי

ראיתי איש יושב על ספסל ברחוב כאילו יושב בסלון ביתו. מתוך מזוודה קטנה פרצו סביב כלי בית וסדינים נקיים וכריות ישיבה, וכמדומה אף שני כיסאות קטנים. מולו שולחן נמוך ניצב על שטיח קטן מהוה, ועליו כלים שונים שנדמו ככלי אירוח. כבאי תיאטרון החוזים בשחקנים שעל הבמה, כך עקב בערנות אחר הבריות המתהלכים בביתו, שרחב ידיים הוא לאין שיעור מכל הבתים ותקרתו נישאת עד אינסוף. התיישבתי לידו והוא אמר: חלמתי שאני על השמש. בניגוד למה שאפשר היה לצפות, היא לא היתה כדור ענק של אש. התפרצויות האש הגדולות היו בגדר שמועה רחוקה, יכולתי לדמיין אותן מזנקות אי־שם אל השמים אבל סביבי היה רק משטח בלתי נגמר, חום־צהוב. הלכתי לתומי וחשבתי עד כמה שונים פני הדברים מכפי שהם מצטיירים. ידעתי שבכל שנייה עשויה לפרוץ לשון אש אדירה תחתי, אך בה במידה עשויים לחלוף יובלות לפני שאראה רמץ מדורה. ידעתי גם שאם תצא לשון אש ותכלה אותי, תעבור מן העולם האמת הזאת, שרק לי היא ידועה. לכאורה די בכך כדי לבכר שוב את חברת בני האדם, אבל שום מוצא לא היה מהמרחב הגדול, ושום רצון מיוחד לעוזבו. כך אמר, אז הידק שפתיו והחריש. חיכיתי שימשיך אך הוא לא אמר ולא הוסיף עוד דבר.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ