האיש שהגדיר את הכזב של הקומוניזם

ב"נקרופוליס" תובע ולדימיר חודסביץ' לדין תקופה שלמה, ומופיע למשפט כעד, כתובע וכסניגור בעת
 ובעונה אחת. לפעמים הוא מודה גם באשמתו שלו

אדוארד וייסבנד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אדוארד וייסבנד

נקרופוליס, המסדרון הלבן, מאת ולדיסלב חודסביץ', תירגמה מרוסית וליוותה בהערות דינה מרקון, אחרית דבר: ולדימיר פפרני, הוצאת כרמל, המפעל לתרגום ספרות מופת, 2014, 303 עמודים

חייו של וְלַדִיסְלַב חודַסֶבִיץ' חפפו את ניסיונות המימוש של שתי אוטופיות רוסיות גדולות: האוטופיה הדתית־אסתטית של הסימבוליזם, והאוטופיה החברתית־המדינית של הקומוניזם. כמעט כל הסופרים הבולטים ברוסיה במחצית הראשונה של המאה העשרים, כולל חודסביץ' עצמו, נקלעו אל מסלולן של אוטופיות אלה. רבים מהם היו במידה זו או אחרת לקורבנותיהן, ורק יחידים השכילו לבטא את צדדיהן הקוסמים והמעוררים סלידה בצורה ספרותית כה מזהירה, כפי שעשה חודסביץ'.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ