הפרוזה האניגמטית של האמנית הפלסטית תמר גטר

"רוגטקה
", קובץ הסיפורים של תמר גטר, חושף פורטרט של יוצרת נחושה, שוברת מוסכמות, בעלת כוח מילולי חזק, ששולטת גם במדיה הספרותית

הדסה וולמן
הדסה וולמן

רוגטקה

תמר גטר. הוצאת רסלינג, 288 עמ', 89 שקלים

ביוּ־טיוב מצאתי סרט קצרצר, דקה ושבע שניות, של תמר גטר. נראית שם נערה מותחת רצועה של רוגטקה, מכוונת למטרה. מוזיקה ברקע. ואז לקראת הסוף, המוזיקה נאלמת, הרוגטקה נושרת פתאום מן היד, ואותה תנועת ידיים בדיוק, שקודם נראתה מאיימת, נהפכת בבת אחת למתגוננת.

התנועה היא אחד המרכיבים העיקריים בקובץ הסיפורים של האמנית הפלסטית תמר גטר. זו פרוזה מוקפדת, תובענית, שוברת מוסכמות, חידתית לעתים. בסיפור שעל שמו נקרא הקובץ יש סצינה של שיעור ברישום: איך לצייר עיגול מושלם ביד חופשית. מר ל', אחד התלמידים וגיבור הסיפור, אומר למורה: "זה לא העיגול עצמו, יש לזה ממד אוטופי, צריך להיתקל בגדר... של עצמך". בתערוכה רטרוספקטיבית של עבודותיה שהוצגה ב–2010 במוזיאון תל אביב נראית דמות פורצת מתוך עיגול מושלם. האם היא לכודה בו? ואולי זו היא שעוצרת את התנועה האינסופית? האניגמטיות הזאת קיימת גם בפרוזה של גטר.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ