מה העניינים, אמרה, אולי אתה מתכונן לכתוב ספר?

"תמיד הקיבוץ חפץ ביקרם של הבינוניים; בטובים ובחכמים מהם הרבים מתקנאים, ובפחותים מהם - הרבים מזלזלים", סיפור קצר מאת אמנון שמוש

אמנון שמוש
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אמנון שמוש

מה העניינים, אמרה, אולי אתה מתכונן לכתוב ספר?

למה התכוונה בצחוק הזה שלה? משהו מצחיק אמרתי? ביקשתי ממנה נייר כתיבה. והיא הביאה לי שני בלוקים קטנים של מכתבים. הרבה נייר אני צריך, אמרתי לה; הביאי נא לי, בבקשה ממך, הרבה נייר כתיבה. מה העניינים, אמרה, אולי אתה מתכונן לכתוב ספר? והתפרצה בצחוק. ומה כל־כך מצחיק, אם אמנם אני מתכונן לכתוב ספר - רציתי לומר לה, אך ראיתי שאין עם מי לדבר ומוטב איזהר בלשוני. פתיה. ובידה מוסרים את הדבר החשוב מכל, את הבריאות של קיבוץ שלם. ושמא צחקה רק מנוסח הדיבור שלי; "בבקשה ממך", אמרתי, כדרכי, והצעירים של ימינו נתפסים למלים, בועטים בנימוס ובכל נוסח הבא להזכירו. אבל לא. היא צחקה מעצם האפשרות שאני אכתוב ספר. זה ברור. כמה שהיא רצינית כשהיא נותנת את הזריקות וכמה שהיא פתיה כשזה נוגע לכל מה שהוא מחוץ לתחום המרפאה וחדרי החולים שלה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ