סיפור |

גבריאל ובניו

"כך היה מנסח לעצמו: חייב אני בכבוד אבא עליו השלום; ומעל לאבא עומד בן־גוריון שהוא אבי האומה; ומעליו - אבינו שבשמים, הוא לבדו", סיפור קצר

אמנון שמוש
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אמנון שמוש

גברתן ושפמתן היה גבריאל ששון וחיצי מבטיו שנורו מבין גבותיו המקושתות הטילו מורא על קטנים וגדולים. בהילוכו ובדיבורו עורר יראת־כבוד ודרך־ארץ, לא כל שכן בהבעת פניו ובשתיקותיו. ידידים ומכרים מבני־עמנו היו מנמיכים קולם בנוכחותו ופוזלים לראות מה אומרות עיניו על מליהם. בני־דודנו היושבים בפתח היו מפסיקים תהייתם האילמת בעוברו, ומזמנים אותו בקידות ובברכות מדושנות להיכנס לשתות ולהשתהות. אך מי שלא ראה כבוד שחלקו לו עסקני המפלגה שזופי הצוואר ופרועי הבלורית, לא ראה את גבריאל במיטבו. מנהיג טבעי, אמרו עליו בחלונות הגבוהים. אותו הם לא יכולים להשתיק - אמרו הג'מאעה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ