דניאל תמנה
דניאל תמנה

אייכה

אני כאן לבד, אכול כאב וסבל, גופי קמל ופני מתפוררות, אני חי בתיעוב עצמי, ואני לא יודע אייכה.

הייתי ילד, ולקחו אותי לראות אם ארצה ללכת לקייטנת קיץ בגנון שבו הייתי ושעזבתי לפני שנה. אמא הלכה לדבר על רבקה הגננת, ואני, בן ארבע, נשארתי לבדי בחצר הגן.

הרגשתי גדול משאר הילדים, הורמונים גבריים כבר החלו להתפיח את גופי, ותקווה גברית, שנכזבה אחר כך, מילאה אותי, תקווה לחיים של פוטנטיות וסולידיות, של מעשה ופעולה, עצמאות ויחידות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ