סיפורם של הישראלים שהשאירו את ה"רוסיוּת" בבית

"קהילת האבודים", ספרה של אולה גרויסמן, מאפשר לשמוע את קולם של ישראלים-רוסים שנולדו או באו לכאן בשנות ה–90 ונהפכו לישראלים

דורית שילה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דורית שילה

קהילת האבודים

אולה גרויסמן. הוצאת ידיעות ספרים, 
555 עמודים, 78 שקלים

מי שעזב את ישראל באמצע שנות ה–90 וחזר אליה בשנות האלפיים, גילה בבת אחת כמה שינויים חשובים שהתחוללו בה. מהנוף נעלמו דברים כמו נס קפה, מאווררים קטנים ומסתובבים במכוניות, כרטיסי אוטובוס מנייר ורדרד, ודברים חדשים התגלו: מגדלים גבוהים וכעורים, מרכולים שפתוחים סביב השעון, קבצנים מנגנים בכינורות, ונוכחות רבה של השפה הרוסית בתקשורת וברחובות. אבל המפתיע מכל היה לגלות צעירים ישראלים רבים, שהשאירו את ה"רוסיוּת" שלהם בבית. הם נולדו כאן או באו בגיל צעיר, והם מסתובבים ללא אות קין שהחברה הישראלית אוהבת להדביק על מצחם של מהגרים. אלה הם שכנים, סטודנטים, או קולגות, שאינם מסתגרים בדל"ת אמותיה של הקהילה אך גם אינם מניפים את דגל קיבוץ הגלויות וכור ההיתוך.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ