החיבור למקום של רן יגיל

הסיפורים ב"סיפור של יום, הכל שפיט
" נכתבים בצלן של שאלות קיומיות גדולות, אך נראה שיגיל עושה הכל כדי להשיב את החיים המתוארים בהם לקטנותם

קרן דותן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קרן דותן

סיפור של יום, הכל שפיט

רן יגיל. הוצאת עמדה, 210 עמודים, 74 שקלים

שבעה סיפורים קצרים ונובלה אחת יש בספרו החדש, העשירי, של הסופר, העורך והמבקר רן יגיל. אם יש בהם משהו מן המשותף אפשר למצוא אותו במעין "מקומיות", במלוא המובן של המלה "מקום": חיבור למקום שהוא לא רק זה הישראלי או התל־אביבי, אלא גם מתוך מודעות לשמים שמעליו. נעשה כאן ניסיון לעצב יומיומיות שיש בה גם משהו שחורג מהיומיום, והכפילות הזאת עולה בצורה המובהקת ביותר מהפסוקים שמודבקים בתחילת כל אחד משבעת הסיפורים הקצרים (סיפור לכל יום בשבוע), פסוקים מתוך "שיר של יום", מזמור התהילים הנאמר כחלק מתפילת שחרית. התפילה היומיומית בפתח הסיפורים מייצגת את שייכותם בה בעת הן לחיי החולין המקומיים (להבדיל מחיים חילוניים) והן ל"משהו מעבר" להם.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ