דן שביט

מזמן רציתי להגיד לאבא החשדן והמוסרני הזה, שעם כל הכבוד - האבחנות שלו די פשטניות, וכדאי שיחשוב פעם מה זה לגדול בבית כמו שגדלתי, שהיה מלא באווירה של חתירה אל מצוינות ומושלמות. בזה אמא שלי היתה אולי יותר אובססיבית מאבא. אני זוכר ממנו מעט, אבל במעט הזה היה מונח מסר מורכב. כילד לא יכולתי להסביר ולנתח, אבל האינטואיציה הילדותית אותתה לי שאבא רוצה לומר לי משהו בשתיקות שלו. אני זוכר איך היה חוזר הביתה מאוחר מן הטייסת, אוכל ושותה במטבח את מה שאמא הכינה ואחר כך בא לשבת על ידי כשכבר הייתי במיטה. עד שהגיע שמעתי את הקולות של הכלים שאמא שוטפת במטבח ונדמה היה לי שהיא מטיחה אותם חזק כי היא כועסת עלי שאני גוזל ממנה את אבא, וזה מילא אותי כבר אז רגשות אשם; ומצד שני ידעתי להגיד לעצמי שאני לא אשם. אבא בא אלי. אני לא ביקשתי, אבל אם הוא מתגעגע - אני לא אדחה אותו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ