סיפור

הָרָדוּף

"איפה הוא?", צרחו. "איפה הוא? אתם מצאתם אותו, טיפלתם בו, הוא איפשהו אצלכם. והוא לא יחזור מכאן חי אל ההר". תירגם מיוונית רמי סערי

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דִימִיטְרָה כְרִיסְטוֹדוּלוּ

רק הספקנו לסגור את דלת המשטח, לכסות אותה בשטיח ושוב להעמיד את מיטת החולה מעליה, ותכף נכנסו החיילים הביתה. תחילה הלמו בקולי קולות בדלת ובעודי ניגשת לפתוח, כבר התפרצו פנימה וקני רוביהם מכוונים אלינו. "איפה הוא?", צעק מפקדם, "איפה הוא?". "אני לא יודעת", לחשה אמא ואילו שני הקטנים הסתתרו בבכי בין קפלי שמלתה. בצעד אחד ויחיד הגיע המפקד אלי, משך בשערותי והצמיד את ראשי לקיר. "איפה הוא?", אמא הליטה את עיניהם של הקטנים בכפות ידיה ונעצה בי את עיניה. "אני לא יודעת", לחשתי. כאשר התעשתי, הייתי על הרצפה ולצדי עמד שוטר, קמתי ושוב נשענתי על הקיר. המפקד התקרב למיטה. "הוא חולה", אמרה לו אמא בבירור. המפקד הרים בבת אחת את הכרים ומשך את ראש השכוב ממש אל מתחת לפניו. מכיוון שידי החולה ניטלטלו ברפיון ומיד הלך חרחורו ונתחזק, הניח לו המפקד לשוב ולצנוח, והסיט ממנו את פניו בהבעה של גועל נפש. "איפה הוא?", צרח שוב. "כולם ראו אותו מסתובב כאן, הפציעה שלו היתה רצינית, לא ייתכן שהוא סתם עף מכאן", אמר והמחווה אשר סימן לחייליו, הורתה להם להתחיל בהרס.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ