"גדר חיה" של דורית רביניאן הוא ידידוּתי, ידידוּתי מדי

רביניאן מצוינת כאשר היא בונה מרכיבים מיקרוסקופיים של סיפור אהבה, אבל האהבה הזו לא נועזת מספיק כדי לעסוק בכיבוש ובגזענות הישראלית

יצחק לאור
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יצחק לאור

גדר חיה, רומאן מאת דורית רביניאן, עם עובד, ספרייה לעם, 2014, 344 עמודים

ברומאן החדש של דורית רביניאן, "גדר חיה", שוהה ליאת, הגיבורה התל־אביבית, בניו יורק למשך שנה, לקראת סיום העשור השלישי לחייה, הודות למלגה שקיבלה. יש לה שָם חברים ישראלים, ובאמצעות ידיד יהודי היא מכירה במקרה את חילמי, צייר צעיר יליד חברון שבא מרמאללה וחי אף הוא בניו יורק. האינתיפאדה השנייה דעכה. ישראל כבשה מחדש את הגדה. ליאת וחילמי מתאהבים. ליאת מסתירה את אהבתה מפני חבריה הישראלים ומפני משפחתה בארץ. ידידיהם האמריקאים - משותפים. עם אחותה משתפת ליאת את הסוד בשיחות טלפוניות (חילמי מתבקש לצאת מהחדר בעת השיחות, אף שאינו מבין עברית). לקראת הקיץ שב חילמי לחופשה ברמאללה, ואילו ליאת חוזרת לתל אביב. הוא מקפיד לשמור אתה על קשר טלפוני עד שהוא נספה באסון. מותו נובע רק בעקיפין מהיותו פלסטיני תחת כיבוש. טיב האסון שבחרה המחברת לסיום האהבה מלמד גם על תחכום כלשהו ביחס לרקע הפוליטי.