מה הופך את דקלה קידר למכשפה של פרוזה

את הרומאן "בתים של אחרים" קראתי כמעט בלי להניח אותו מידי. נכון, יש בו חסרונות, אבל זה בכלל לא מעניין. הספר חזק מפני שהוא מה שהוא

יצחק לאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יצחק לאור

בתים של אחרים, מאת דקלה קידר, הוצאת זמורה ביתן, 2014, 360 עמודים

את "בתים של אחרים" מאת דקלה קידר קראתי כמעט בלי להניח את הספר מידי. הספר מותח וזה לא מתח של תעלומה, גם לא כזה שביוגרפיה טובה מעוררת: חיי דמות על פי דגם של רומאן חניכה, שבקריאתו מתחוורים חייה המלאים של הדמות, ה"אמת לאמיתה".

העולם שקידר בונה ב"בתים של אחרים" אינו שלם. איננו יודעים למשל אם לגיבורים, כבני ארבעים, יש הורים ומה יחסם להוריהם. במה עובדים שלושת הגברים החולפים בשנה המתוארת בתוך בית הגיבורה. אין לנו מושג ממה מורכב עולמם, מה מוצאם, מה עשו בצבא, וכו'.