סיפור לחג

"וויי-וויי-וויי, מי יפרוט אצלנו אוצר כזה?"

"משחר ימיה היתה מודעת לקיומה של החומה המוצקה שהפרידה בין עניים מרודים לבין אמידים", פרק מרומאן בכתובים מאת סמי מיכאל

סמי מיכאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
סמי מיכאל

הוא זכר שפגש אותה לראשונה עם הגיעו הביתה מן הספרייה. האוויר הכבד שנלכד בחלל הבית רטט. כל כך חם היה עד שפשט את החולצה ונותר בסנדלים ובמכנסיים קצרים. הוא סיים בחיפזון את ארוחת הצהריים, סקרן להתחיל בקריאת הספר ששאל.

חבטה של כף יד רפה והססנית נשמעה על דלת הבית, "פתוח", קראה אמו. לפי המנהג הרווח, הדלת לא ננעלה למן שעת היקיצה בבוקר ועד רדת הלילה. בציפייה להופעת האורחים התייצב כמאל קרוב אל אמו עד שחש את אריג שמלתה על ירכו. מגעו של בנה המיס את לבה של רג'ינה, אשר לעתים סברה כי נגמל ממנה לגמרי. היא כבשה חיוך של אושר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ