סיפור

שולחן עגול בחדר אוכל גדול של קיבוץ קטן

"הכל היה בה עגול. פנים עגולות. כריות לחיים עגולות. שדיים עגולים זקופים עם שני דובדבנים עגולים בראשם", סיפור קצר מאת אמנון שמוש

אמנון שמוש
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמנון שמוש

שולחן קטן עגול ושמה לירי

היא היתה שולחן קטן עגול בחדר אוכל גדול של קיבוץ קטן, שבו שלטו שולחנות רבועים לעשרות.

היא היתה שולחן עגול, נקי ומבריק ובודד ליד החלון, בחדר האוכל הענק, הסואן, שבו אכלו ורעשו חברים מרובעים, סביב שולחנות מרובעים או מלבניים. שולחנות שהתחברו על נקלה, בכל חג ואירוע, לשולחן אחד ארוך, שמפות לבנות הופכות אותו ליחידה אחת חזקה ומגובשת, וחברים וחברות מתחברים אליו סביב, מתעלמת מקיומם הנידח והבעייתי של כמה שולחנות עגולים, קטנים, שאינם יכולים להתחבר אפילו ביניהם. ששום מפה לבנה לא תהפוך אותם ליחידה אחת, הדוקה, לפי תורת "היחד".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ