סיפור היסטורי מדומיין בבית המרחץ חמאם אל-עין

"צלאח ואני החלטנו לפשוט את בגדינו, להיכנס מיד לרחצה ולהמתין עם הנרגילה והקפה עד להשלת תלאות השבוע". סיפור מאת תאופיק דעאדלה

תאופיק דעאדלה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
תאופיק דעאדלה

ביום חמישי לקראת שקיעת החמה ירדנו, צלאח ואני, מעקבת אל־סראיא, שם סעדנו אצל מושל העיר, לעבר רחוב אל־ואד, פנינו מועדות לחמאם אל־עין. משמרת הערב של עַבְּדוּ הבלן רק החלה, בתום אחר צהריים ארוך שבו הופקד בית המרחץ ביד נשות העיר. ב"משלח", חדר ההלבשה, עמל עבדו על פיזור קטורת חדשה בעלת ניחוח חריף לאחר הבושם המתוק שריחף בחלל החדר מאז רכות הצהריים. צלאח ואני החלטנו לפשוט את בגדינו, להיכנס מיד לרחצה ולהמתין עם הנרגילה והקפה עד להשלת תלאות השבוע.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ