כמה זמן עובר עד שקוראים לזוועה בשם טמטום?

במתקפה בעזה, כשבעולם ציינו מאה שנה למלחמה הגדולה, חזרו בכל מיני מקומות קלישאות של ממש, לפיהן "במערב אין כל חדש" הוא "ספר אקטואלי"

יצחק לאור
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יצחק לאור

במערב אין כל חדש, מאת אריך מריה רמרק, תירגם מגרמנית גדי גולדברג, הוצאת מחברות לספרות, 2014, 240 עמודים

> לחצו כאן לפרויקט "מאה שנה למלחמת העולם הראשונה" של אתר "הארץ"

הנה פיסקה מן הספר המפורסם הזה, "במערב אין כל חדש":

"אנחנו רואים אנשים חיים ערופי גולגולת. אנחנו רואים חיילים רצים בכפות רגליים קטועות, מדדים על הגדמים המרוסקים עד הבור הסמוך. טר"ש אחד זוחל שני קילומטרים וגורר את ברכו המרוסקת. אחר מגיע לתחנת החבישה, וידיו לוחצות בכוח את מעיו הנשפכים. אנחנו רואים בני אדם בלי פה, בלי לסת, בלי פנים. אנחנו מוצאים מישהו שכבר שעתיים מהדק בשיניו את העורק בזרועו, כדי לא למות מאובדן דם. השמש זורחת, הלילה יורד, הפגזים שורקים פסיק, החיים הגיעו לקצם" (עמ' 95).