"בבשר החי
": סיפורים שמסתיימים על סף הדרמה

ורה ג'אקוני מעדיפה את סימני השאלה על פני סימני הקריאה, וסיפוריה הנפלאים נוגעים במצבים קיצוניים ומצליחים לחדור עמוק "מתחת לעור"

גיא ארליך
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גיא ארליך

בבשר החי

ורה ג'אקוני. תירגמה מספרדית: סוניה ברשילון. הוצאת זיקית, 151 עמ', 50 שקלים

סוף הסיפור הראשון בקובץ "בבשר החי" תפס אותי לא מוכן. כלומר, הפכתי דף בציפייה להמשך, אבל גיליתי שאין המשך. אנה, גיבורת הסיפור "ההתגלות", ניצבת שוב בסיטואציה שהיא כבר מכירה – פגישה בקליניקה שהיא נאלצת לפקוד מעת לעת, שבה "עשו לה אחד מאותם מבחנים מוזרים שאי אפשר לדעת בהם מה הקשר בין השאלות ובין מה בעצם רוצים לדעת עליה". אנחנו נקבל את רשימת התשובות שהיא ענתה (ללא השאלות שקדמו להן), וביניהן גם התשובה שהשיבה לשאלה הראשונה: "ילדה עם צמיד פלסטיק גנוב". תשובה זו חותמת את הסיפור. סימני השאלה הרבים מלווים אותנו לאורך הסיפור הקצר ונשארים לאחר סיומו. מדוע היא מסתגרת בביתה? כיצד מתה אמה? מדוע עליה ללכת שוב ושוב למבחנים הללו בקליניקה? נקודת הסיום של הסיפור מחזירה אותנו לפתיחתו, ועם זאת, איננו יוצאים ממנו בידיים ריקות.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ