סיפור |

טייפון

"העצים שהברק מאיר מכופפים את צמרותיהם ומטאטאים בהן את הארץ כמטורפים, כמו היו מטאטאי ענק". תירגם מפורטוגלית רמי סערי

אלְטִינוּ דוּ טוּזָ'אל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלְטִינוּ דוּ טוּזָ'אל

דומייה כבדה. יום, אך דומה כי לילה...

מחלוני אני רואה בבת אחת איך משתלט האי־סדר על הרקיע הנמוך עד מאוד. העצים שהברק מאיר מכופפים את צמרותיהן הפרועות ומטאטאים בהן את הארץ כמטורפים, כמו היו מטאטאי ענק. כבוקע מתוך מערה עובר הרעם, אינסופי, אט אט בחלל האוויר.

הים מתעצם — אני הרי יודע — ובכוח אימים מסתערים הנחשולים ותוקפים את העיר המסכנה, חסרת הישע, מתנפצים על רחובות ריקים מאדם, מחריבים בתים שבהם מייבבים ומתייפחים אנשים היוצאים מגדרם, מחריבים, מנתצים ומטביעים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ