"האידיוטים / האנרכיסט": כן. זה בהחלט קונרד במיטבו

שני סיפורים של ג'וזף קונרד, שתורגמו באחרונה לעברית, מעלים שאלות מטרידות ומסופרים בדרך אדישה המכריחה את הקורא לנקוט עמדה

רות אלמוג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רות אלמוג

האידיוטים / האנרכיסט, מאת ג'וזף קונרד, תירגמו מאנגלית רוני אמיר וניצה פלד, הוצאת נהר, 2014, 124 עמודים

תחילה קראנו את ג'וזף קונרד כשהיינו צעירים מאוד והעולם היה עדיין רחב ואינגבולי. השמות הזרים־כה – ציילון, סורבאייה, טימור, סלבס, באלי, מאלאיה וסיאם – צילצלו באוזנינו כחלומות רחוקים שאין אפשרות להשיגם. ההיקסמות שלנו מקונרד בגיל צעיר מאוד נבעה מן האופק הרחוק לאינסוף, שפתחו לפנינו הסיפורים והרומאנים שלו. הוא לקח את קוראיו הצעירים בספינותיו, אם כשהיה יורד ים ואם כשהיה רב־חובל, למקומות רחוקים וזרים כמו קונגו, סינגפור, בורניאו, ואיים משוללי שם, כמו בנובלה "פרייה משבעת האיים" (תירגם יצחק למדן, הוצאת "אמנות"), שדי היה בשמה להקסים קוראים צעירים ונאיביים מכורים כמוני.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ