בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפור

זללנית

"כל הדרך הביתה היא אחזה בידי בחוזקה, כמעט הכאיבה לי, ולא דיברה אתי מטוב ועד רע". סיפור קצר מאת רות אלמוג

2תגובות

בתקופת מלחמת העולם השנייה עבד אבא במחנה פועלים גדול בביר עסלוג', רחוק רחוק בנגב. מרחק של כיום נסיעה. הוא סיפר לי שמקימים שם סכר. "מה זה סכר?", שאלתי. "סכר זה כמו חומה ענקית. זה בשביל לאסוף את מי השיטפונות. כי הסביבה שם מדבר, ואם רוצים להתיישב שם, צריך מים". אבא תמיד הסביר לי הכול באריכות ובסבלנות. אבא היה בא הביתה פעם בחודש לשבת. בדרך כלל היתה אמא שולחת לו כל שבוע חבילה עם המהנדס של הסכר, אדון קובלנוב, שגר לא רחוק מביתנו. "מהנדס", הסביר לי אבא, "זה מי שמתכנן בתים וקירות וחומות....

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו