סיפור

זללנית

"כל הדרך הביתה היא אחזה בידי בחוזקה, כמעט הכאיבה לי, ולא דיברה אתי מטוב ועד רע". סיפור קצר מאת רות אלמוג

רות אלמוג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רות אלמוג

בתקופת מלחמת העולם השנייה עבד אבא במחנה פועלים גדול בביר עסלוג', רחוק רחוק בנגב. מרחק של כיום נסיעה. הוא סיפר לי שמקימים שם סכר.

"מה זה סכר?", שאלתי.

"סכר זה כמו חומה ענקית. זה בשביל לאסוף את מי השיטפונות. כי הסביבה שם מדבר, ואם רוצים להתיישב שם, צריך מים".

אבא תמיד הסביר לי הכול באריכות ובסבלנות.

אבא היה בא הביתה פעם בחודש לשבת. בדרך כלל היתה אמא שולחת לו כל שבוע חבילה עם המהנדס של הסכר, אדון קובלנוב, שגר לא רחוק מביתנו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ