בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפור

עטלף בַּז'קט

"העטלף היה מבוהל, חסר מנוח. והסנדק שלי ליטף אותו בעדינות". סיפור קצר מאת יוֹרגוֹס סְקַמְבַּרְדוֹניס. תירגם מיוונית: אמיר צוקרמן

תגובות

עטלף בַּז'קט ישבנו, הסנדק שלי ואני, על המדרגות לפני החצר ושתקנו — הוא היה אז סגן־אלוף בדימוס, עם קיר מלא צלבי מלחמה וציונים לשבח על גילוי גבורה. אני אולי בן אחת־עשרה. הוא עישן בלי הפסקה; האצבעות היפות שלו היו צהובות מאוד. הצבא כבר העיק עליו; הוא פרש מרצונו. הייתי לידו, ראיתי אותו מהצד והרחתי אותו. הוא הדיף ריח אצילי, זכרי, כמו ערער ברושי. השעה היתה כבר חמש וחצי, שש. נובמבר. רַד היום. בא הערב. עטלפים טסו מעלה ומטה, התוו נתיבים נפתלים, מרוטי עצבים — הסנדק שלי התבונן בהם שעה ארוכה. לבסוף קם,...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו