"שלוש קומות": ממדיה האפלים של ההורות הישראלית

בחסות המעטה המתקתק שמאפיין את כתיבתו, אשכול נבו משמיע קולות אסורים, שמנפצים את הטאבו הקשור לתחושות של הורים כלפי ילדיהם

עמרי הרצוג
עמרי הרצוג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עמרי הרצוג
עמרי הרצוג

שלוש קומות
אשכול נבו. הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, 272 עמודים, 69 שקלים

הביקורת הישראלית לא מפנקת את אשכול נבו. לאורך קריירה ספרותית פורה ומצליחה, שנמשכת כבר כמעט 15 שנה, מצטיירת עמדה עקבית, שעל פיה נבו הוא סופר מיומן ביותר שלא מפרסם ספרים טובים דיים. הסיבה להסתייגות המתמשכת, שגם אני שותף לה לפרקים, כרוכה בנימה הספרותית שהוא מאמץ: סכריניות אופטימית, שמשתמשת ברגישות רטורית כדי לצייר תמונה מחמיאה של הבורגנות הישראלית, של מאבקיה ושל ניצחונותיה הרגשיים והמשפחתיים. נבו התקבע בעמדה המלטפת, המנחמת והמרגיעה, שממנה הוא כמעט אינו חורג: קווי המתאר המתקתקים מאפיינים את מכלול יצירתו, וגם מנסחים את ציפיותיהם של קוראיו הנאמנים הרבים.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ