מדוע "דחק" הוא מוסד ספרותי ענק

"דחק לספרות טובה" כשמו כן הוא. פניו של כתב העת מופנים אל הספרות, גבו אל הקהל. הוא אינו נושק לאקטואלי ולזמין, אינו מחפש את הקליט והמתוקשר

דוד (ניאו) בוחבוט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דוד (ניאו) בוחבוט

דחק לספרות טובה. כרך ה
עורך: יהודה ויזן. הוצאת דחק לספרות טובה, 430 עמודים, 
65 שקלים

הגיליון החמישי של "דחק לספרות טובה", בעריכת יהודה ויזן, הוא מהלך ספרותי אדיר המתרחש בגבולות הספרות העכשווית, ממש מתחת לאף של צרכני הספרות. נוכחותו לא תרעיד את אמות הסיפים. קיומו ייוותר בעמדת שוליים מחתרתית, חתרנית כמעט, רחוק מ"סדר היום הספרותי". מדוע? מפני שסדר היום הספרותי הוא למעשה סדר יום תקשורתי, שמקדש את ההקבלה המוטעית והרווחת בין האקטואלי לבין המעניין, בין הלוקאלי לרלבנטי. מצב זה מייצר מציאות תרבותית מסוכנת: לא עוד רלבנטי מה שיש בו חשיבות ואיכות ספרותית, אלא מה שיש בו חשיבות פוליטית, סוציולוגית, חברתית, כל מה שנוכח בשיח האקדמי והתקשורתי.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ