כך זכיתי לרגע במשרה של שומר בכניסה לגן עדן

ההתבוננות בקו שנולד מול עיני שיכרה אותי, וזיכרונות מחיים רחוקים עלו ממעמקי התודעה כמו בועות שמפניה. סיפור מאת לאוניד פקרובסקי

לאוניד פקרובסקי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לאוניד פקרובסקי

היוולדות של הקו

אני יושב בחדר במלון דן פנורמה, הממוקם בטיילת המפורסמת של תל אביב, בקומה השמונה עשרה. כלומר — בגובה מעוף הציפור. והנה באמת ציפור דואה מול עיני, מסובבת את ראשה הקטן לצדדים. חלפה לה...

הכורסה שאני יושב בה ניצבת מול חלון ענק, בגודל קיר שלם. כשאני מביט מבעד לחלון נוצר אצלי הרושם שגם אני, בדומה לציפור שזה עתה חלפה מולי, דואה מעל הטיילת של תל אביב, מעל התווים הקסומים שלה, קסומים אבל מוחשיים: רצועות מפותלות של כביש שמסתעף לאורך הים ומחולק לשניים באמצעות פס של עצי דקל איתנים; גינות עדינות ועליזות, עם דשא מוריק להפליא; תלוליות זהובות של חול ים, המגורה על ידי לטיפות ארוטיות של קצף הגלים — כאילו שהצורות הפיסיות האלה נמסות בתוך הסובסטנציות המטאפיסיות שהגיעו אלינו מעולם האידיאות של אפלטון — הים והשמים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ