יופיו המיוחד של "הזקן הזה הקירח על האופניים"

הקורא עשוי להרגיש, למקרא הביוגרפיה של יוסף בר־יוסף, כאילו הוא מובל בידי חפרפרת, שמחפשת בפניות חדות לא־ברור־מה בתוך אפלולית האדמה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

הזקן הזה הקירח על האופניים

יוסף בר־יוסף. הוצאת אבן חושן, 146 עמודים, 58 שקלים

לאוטוביוגרפיה, יותר מלז'אנרים אחרים, יש נטייה להיות לא ממושמעת מבחינה "ספרותית", או להעמיד פנים כאלה, כאילו היא פטורה מלציית לחוקים מחוץ לסיפור האישי ולזיכרון התזזיתי שלו. למה הדמויות עושות כך וכך? כי כך היה. ולמה הסיפור קופץ מכאן לשם? כי ככה קופץ הזיכרון. יוסף בר־יוסף, דווקא מתוך מיומנות הכתיבה של מחזאי וסופר (חתן פרס ישראל לתיאטרון), מרשה לעצמו לרופף קצת את האחיזה בבואו לכתוב את סיפורו האוטוביוגרפי (הקצרצר והצנוע באופן יוצא דופן), לתת לו להתפורר לאינספור מעשיות, זיכרונות וחלומות. כל אלה מנסחים, יותר מאשר סיפור חיים מאורגן לפי תפניות דרמטיות או מבני עומק פסיכולוגיים, כנהוג, דווקא משהו מעין מגע, נימה, סוג של טון חצי מחויך, לא לגמרי מחויב. וגם זאת, כמובן, צורת ארגון — בדויה אף היא כנראה — של סיפור אוטוביוגרפי.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ