"שורף הגופות": איך השפה מכשירה מעשי זוועה

האנטי־גיבור של הרומן מאת לדיסלב פוקס הוא שורף גופות בפראג של ימי הכיבוש הנאצי, שמְאמץ ללא שיקול דעת את האידיאולוגיה השלטת

עמית מרכוס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עמית מרכוס

שורף הגופות
לדיסלב פוקס. תירגם מצ'כית: פאר פרידמן. הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, 208 עמודים, 69 שקלים

בשלהי 1939 יצאה מטעמו של אדולף היטלר הוראה חשאית "להבטיח המתת חסד לחולים חשוכי מרפא, מתוך בחינה ביקורתית של מצבם הבריאותי". על יסוד היופמיזם המצמרר של הוראה זו נרצחו עשרות אלפי פגועי נפש ונכים במסגרת תוכנית האותנזיה (Euthanasie), המכונה גם תוכנית T4, אחת התוכניות המופרעות ל"השבחה גנטית" של הגזע הארי. יופמיזם — לשון מעודנת שתכליתה להכשיר מעשי זוועה ולהופכם לגיטימיים ואף מתחייבים מבחינה מוסרית — היה אחד המאפיינים הבולטים של תעמולת הרייך השלישי.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ