שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

גדולתו האמיתית של "אל תיגע בזמיר"

אין מי שקורא את ספרה של הרפר לי, שיצא באחרונה במהדורה חדשה, ולא ברור לו איזה עורך דין הוא רוצה להיות ולמה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

אל תיגע בזמיר
הרפר לי. תירגמה מאנגלית: מיכל אלפון, הוצאת עם עובד וידיעות ספרים, 367 עמודים, 74 שקלים

> לחצו כאן לביקורת על הספר מאת עלית קרפ

בשנת 2000, אחרי 15 שנות חברות צמודה, נפרדנו. "אל תיגע בזמיר", שליווה אותי מאז התיכון, עבר איתי שלוש דירות שכורות במשך לימודי המשפטים וההתמחות ונחת במקום של כבוד על מדף הספרים הקטן בחדרי בעמותת "ידיד" כשהתחלתי לעבוד כעורך דין קהילתי, הועבר לידיו של פרח משפטים צעיר שהתנדב בעמותה. לא יכולתי יותר לשאת את פניו של אטיקוס פינץ', גיבור הספר, עורך הדין של המצפון האנושי, שעומד באומץ מול קהילה שלמה שדורשת את ליטרת הדם שלה מגבר שחור חף מפשע המואשם באונס נערה לבנה. פינץ' מזכיר להם ש"בארצנו, כל בני האדם נבראו שווים באמת ובתמים במובן אחד — יש מוסד אנושי אחד שבו הדלפון שווה לרוקפלר, הטיפש שווה לאיינשטיין והנבער מדעת שווה לכל נשיא אוניברסיטה. וזה, רבותי, בית המשפט. יש גם מגרעות לבתי המשפט שלנו, כמו לכל מוסד אנושי, אבל בארץ הזאת בתי המשפט שלנו גוזרים גזירה שווה על הכל ובין כותליהם, כל בני האדם נבראו שווים". מזכיר ודורש מהם לזכות את הנאשם ש"פשעו" היחיד הוא צבע עורו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ