הסופר שהצליח לכתוב בעברית־פלסטינית

יצחק שמי כתב מתוך החברה הפלסטינית כפי שאף סופר עברי לא כתב. בעיני הקורא הישראלי היום, סיפורי חברון הערבית שלו הם תמונת מציאות הזויה ומופרכת — ולכן גם מרתקת

חיים פסח
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חיים פסח

טחנת החיים
יצחק שמי. הוצאת כנרת, 
זמורה־ביתן, דביר ומכון הקשרים, 
365 עמודים, 59 שקלים

יצחק שמי (1888–1949) היה סופר יהודי־פלסטיני או פלסטיני־יהודי. ההגדרה הזאת אינה תואמת בדיוק לקטגוריית הזהות של יהודים־ערבים, זו שהתייחסו אליה ששון סומך, יהודה שנהב — בספרו "היהודים הערביים: לאומיות, דת ואתניות" — וחנן חבר, בין השאר. כידוע, או לא כל כך ידוע, היה בינינו לפחות סופר יהודי אחד, סמיר נקאש, שכתב את יצירותיו בערבית, וסופרים אחרים כמו שמעון בלס, המגדיר את זהותו כסופר יהודי־ערבי. יצחק שמי, להבדיל מהם, נולד וגדל רוב ימיו בארץ ישראל־פלשתינה, בלב החברה הערבית בחברון, והוא הסופר היהודי־פלסטיני האחד והיחיד המקובל היום רשמית על ידי אגודת הסופרים הפלסטינים.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ