קינה על אֵם וארץ פלישתים

מכתבו של אלק סרור לאִמו הוא קינה גדולה עליה ועל הארץ שלא הצליחה לקלוט אותה. ישראל נהפכה בחזונו לארץ פלישתים חסרת תרבות, והוא מתגעגע למולדת האבודה שבדמיון: עיר הנמל מוגדור שבמרוקו

תמר רותם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים7
תמר רותם

בארץ פלישתים: מכתב לאמא
אלק סרור. הוצאת מא"י, קרן מתנאל, 178 עמודים, 59 שקלים

סופרים רבים ייחדו מקום לדמות האֵם והעלו על נס את דמותה. אלק סרור, מחבר "בארץ פלישתים: מכתב לאמא", מגדיל לעשות: "האם היא המולדת, היא הארץ, היא השכינה", הוא כותב, ומייחס לאמו, "תיאולוגיה שלמה... תיאולוגיית האמא". בתחילת חיבורו החידתי הוא מזכיר שניים מהסופרים שמהם הוא שואב השראה, בדברו על אמו: אלבר קאמי ואלבר כהן. השניים, ילידי אגן הים התיכון שכתבו בצרפתית, תיארו את האם הפשוטה, הארצית, אמם, כדמות כמעט נשגבת; אשה שהקשיים הקיומיים לא כופפו אותה; שחרף העדר ההשכלה ניחנה בפיקחות וחוכמת חיים, ושלאהבה שלה ולהשפעתה — גם כאשר מתנכרים לה, לכאורה — אין שיעור.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ