טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עד שאבא מגיע, הזמן נושם אלפי נשימות. כל נשימה היא צעד בדרכו אלי

כל כך הרבה התרחש באחר צהריים שמשי בחורף הסוער והקר של שנת תש"י. פתאום אבא אומר לעצמו, אבל בכוונה שגם אני אשמע: "פֶנימוֹר קוּפר", כשהוא נזכר בספר נעורים על ערבה אמריקאית, שמתהלכים בה גששים חשאיים כמונו

תגובות

מה אבי חולם? אולי על אשה שיוצאים לה נחשים מהראש. על הדשא מחוץ לחדרנו נחים שברי פסל, עם קפלי גלימה משַיש וחנית מאובנת צמודה למותן, ופעם מצאנו מטבע שחורה שהים פלט אחרי סערה. "מטבע עתיקה", אבא אמר, ואני שמעתי "מתוקה", וליקקתי בצחוק. היא היתה מלוחה לגמרי, עם טעם מיוחד, שאפשר באמת לקרוא לו "עתיק". כך שאבא יכול היה לדמיין בקלות שאנחנו ביוון, ולזַמֵן חלום מיתולוגי, שיהפוך את אמי למדוזה בכוח הקנאה הבוערת שלו. שרידי החלום היו מלאי הוד, וכנראה שפירושו לא נפלא ממנו. לכן הוא מוטרד, השינה בורחת עם הלילה...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות